The main thing is health. Or at least have health insurance

Always say “the main thing is health.” At my age you realize that health is not something that we have to win but health insurance is a worthwhile fee to invest in. Yesterday at Shabbat I sat with my son and tried to get some insight into this subject. Young people always think they’ll be healthy forever. They have no ability to understand the risks, and now, now that the small business is starting to rise, it is time to invest in the future. So after I’ve been nagging him for a few weeks now he finally agreed to sit and plan a pension fund for him and the workers. Putting aside a bit in case there is a deficit (not enough for my taste) but when I switched to the issue of increased health insurance, it is better not to settle for the minimum, here I encountered cross-resistance.

“It will bring me bad luck”, “At the moment it is better to invest the money in the expansion of the business,” these were the sentences that my smart son takes out of his mouth after two advanced degrees at the Hebrew University. “What have you learned all these years?” I asked the economics expert, who prefers to put money on the crazy stock exchange of his day than to go for sure. “Stop seeing blackness, the Holocaust is over,” he told me, without shame that we paid a heavy price. But I know his aggressive style. He went into corners and nonsense. These are really small funds. So to prove it, I spent the morning reading research on the subject. A gloomy picture of a nation of deniers. That’s what I wrote him this morning.

We put the same amounts on television or cell phones but do not think for a minute. I think that our addiction to current events, the illusion that we know and control and criticize the whole world, repels us from thoughts of death or things that can happen. When I grew up it was clear to everyone that money should be put aside for whatever it was. That health is not forever and that things happen. This is not the Holocaust, but the fact that we built this country with both hands. I lost more than twenty friends in the battles, I parted from a dear relative in an unnecessary car accident and I saw so many cases of people who at one moment lose everything without even having little control over the situation. But seeing my son makes all the most trivial mistakes. It’s painful.

But he is not alone: ​​Studies show that 80% of Israeli citizens are not medically insured. They rely on the services of public medicine, which are not enough for anything in our day and are usually reminded to do insurance after the age of 50, when their medical file is already full of beginnings of problems that will not be covered later. It’s amazing to see what people are willing to risk when it comes to the possibility of making money or buying things, but the basic thing. No less than investment in an apartment or pension (even more) is neglected repeatedly. Maybe we are not afraid to die but to grow old. So I gave him insurance myself and hope that we will never get to the stage where he will have to say I was right. “Youth is wasted on the young,” Paul Auster said, and he was right.

ביטוח בריאות או נטפליקס? ספרו לבן שלי
עיניים לו ולא יראה: למה ביטוח בריאות יותר חשוב מפנסיה

אומרים תמיד “העיקר הבריאות”. בגיל שלי אתה מבין שבריאות זה לא משהו שיש לנו לנצח אבל ביטוח בריאות זה תשלום שכדאי להשקיע בו. אתמול בארוחת שבת ישבתי עם הבן שלי וניסיתי להכניס בו קצת דעת לגבי הנושא הזה. הצעירים תמיד חושבים שיהיו בריאים לנצח. אין להם שום יכולת להבין את הסיכונים ודווקא עכשיו, כשהעסק הקטן שפתח מתחיל להתרומם זה הזמן להשקיע גם בעתיד. אז אחרי שאני מנדנד לו כבר כמה שבועות סוף כל סוף הסכים לשבת ולתכנן קרן פנסיה לו ולעובדים. לשים קצת בצד למקרה שיהיה גרעון (לא מספיק לטעמי) אבל כשעברתי לנושא של ביטוח בריאות מוגדל, כי עדיף שלא להסתפק במינימום, פה נתקלתי בהתנגדות צולבת.

“זה יביא לי מזל רע”, “כרגע עדיף להשקיע את הכסף בהתרחבות של העסק”, אלו היו המשפטים שהבן החכם שלי מוציא מהפה אחרי שני תארים מתקדמים באוניברסיטה העברית. “מה למדת בכל השנים האלה?” שאלתי את המומחה לכלכלה, שמעדיף לשים כסף בבורסה המטורפת של ימנו מאשר ללכת על בטוח. “תפסיק לראות שחורות. השואה כבר נגמרה” הוא אמר לי, בלי שום בושה לעובדה ששילמנו מחיר כבד. אבל אני מכיר את הסגנון התוקפני לו. הוא נכנס לפינות ועל שטויות. אלה באמת כספים קטנים. אז כדי להוכיחלו ביליתי את הבוקר בקריאת מחקרים על הנושא. תמונת מצב עגומה של אומה של מכחישים. ככה כתבתי לו הבוקר.

אנחנו שמים את אותם הסכומים על הטלויזיה או הסלולאר אבל לא חושבים דקה קדימה. אני חושב שדווקא ההתמכרות שלנו לאקטואליה, האשליה שאנחנו יודעים ובשליטה ובקר עם כל העולם, מדחיקה מאיתנו את המחשבות על המוות או דברים שיכולים לקרות. כשאני גדלתי זה היה ברור לכולם שצריך לשים כסף בצד למה שלא יהיה. שהבריאות לא לנצח ושדברים קורים. זה לא השואה, אלא העובדה שבנינו את המדינה הזאת בשתי ידיים. איבדתי מעל עשרים חברים בקרבות, נפרדתי מקרוב משפחה יקר בתאונת דרכים מיותרת וראיתי כל כך הרבה מקרים של אנשים שברגע אחד מאבדים את הכל בלי שתהיה להם שליטה ולו קטנה על המצב. אבל לראות את הבן שלי עושה את כל הטעויות הכי נדושות. זה מכאיב.

אבל הוא לא לבד: ממחקרים עולה כי 80% מהאזרחים בישראל לא מבוטחים רפואית. הם מסתמכים על השירותים של הרפואה הציבורית, שלא מספיקים לכלום בימנו ובדרך כלל נזכרים לעשות ביטוח אחרי גיל 50, כשהתיק הרפואי שלהם כבר מלא בהתחלות של בעיות שלא יהיו מכוסות בהמשך. מדהים לראות מה אנשים מוכנים לסכן כשזה נוגע לאפשרות להרוויח כסף או לקנות דברים, אבל הדבר הבסיסי. לא פחות מהשקעה בדירה או בפנסיה (אפילו יותר) מוזנח שוב ושוב. אולי אנחנו לא מפחדים למות אלא להזדקן.. אז עשיתי לו ביטוח בעצמי ונקווה שלא נגיע לעולם לשלב שבו יצטרך לומר שצדקתי. “הנעורים מבוזבזים על הצעירים”, אמר פול אוסטר והוא צדק.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s